 |
|
עגור - אוריגאמי - מחווה של ביתן משרד התיירות
|
 |
| תנועת אנשים בתחנת שיבויה |
 |
צעירים ברובע הראג`וקו ה
תוסס |
| |
|
|
| גינזה - אישה בבית קפה אופנתי |
|
|
|
רובע שיבויה בליל הגעתי לטוקיו - ים של אנשים ומטריות
|
|
|
|
היראטה סן - מדריך וחבר
|
|
|
|
סנדאי - תחנת הרכבת - הכוונה לשדה התעופה שחזר לפעולה
|
 |
|
סנדאי - תחנת הרכבת - דוכן מכירה אוכל מקומי - הבשר המפורסם של האזור
|
|
|
|
חופי צפון מזרח יפן - איזור הפגיעה של גל הצונאמי
|
|
|
|
איזור סנדאי - עדיין מעט גבוה - כבישים מתוקנים.
|
|
|
|
|
|
|
יום 1 – 11 במאי – יום רביעי - הגעה לנריטה - טוקיו:
לגרסת PDF
השקט והנקיון האופייניים ליפן מקבלים את פנינו עם נחיתתנו בשעות הערב המוקדמות. המסדרון המקושט בתמונות ובאומנויות מסורתיות, אנו פוסעים ועולים עם המדריגות הנעות (שעובדות ביעילות ובשקט!) ממשיכים לעבר בדיקת הדרכונים. בדרך עומד עובד רשות השדה ומנקה במים שטיח דשא מלאכותי ירוק.
עם היציאה ללובי פניתי לדוכן הטוריסט אינפורמיישן לקחת מפות כהרגלי. להפתעתי, הן לא שינו התהגותן בהשוואה לזמנים `רגילים` - הן שואלות ומתחקרות את השאלות הרגילות כנדרש (מאיפה הגעת, לאיזו מטרה) וממתינות בנימוס לשאלותי ולבקשותי. כאשר ביקשתי את מפת טוהוקו הן מסרו לי את החומר הבסיסי, ורק לאחר שביקשתי חומר מפורט יותר חיפשו ונתנו לי. הנימוס עבר לפסים יותר אישיים כאשר בסוף התהליך הבירוקרטי המקובל היתה המחווה המרגשת, הצנועה שהרטיטה בקטנותה. הבנות קמו, הגישו לי בשתי ידיים קופסה מקושטת ובה משולשים מנייר וביקשו ממני לבחור אחד. בתוך כל משולש היה כתוב: `ברוך בואך בשלום, אנו מעריכים את הגעתך` וכן אוריגאמי בצורת העגור המסמל אריכות ימים. מחווה קטנה זו סימלה את הרגשתם הלאומית האמיתית של משרד התיירות היפני.
התחנה הבאה – פתיחת כרטיס רכבת – פאס איזורי המאפשר שימוש חופשי בתחבורה בצפון מזרח יפן . למרות שלא היו כמעט תיירים, עמדתי מעט בתור, הנימוס והיעילות של הפקידה המכוונת לפקיד האחראי. הקניה נעשתה במהירות והוכוונתי בנימוס לרכבת NARITA EXPRESS שגומעת את המרחק משדה"ת של נריטה לטוקיו ב70 דקות. הייתי צריכה להגיע לרובע שיבויה, הכל מצוחצח ונקי. שירות העגלה של הרכבת עובר ומציע בנימוס תוך קידה שתיה ואוכל קל. תאי המזוודות המסודרות בקצה הקרון. השקט, הדיווח השוטף במסכים . ציפיתי גם מהיפנים לאיזשהו חוסר סדר קטן שיצביע על צרה גדולה שעברו. בינתיים אני נאלצת לעדכן אתכם כי לא אוכל ל כי מצאתי תפקוד מלא של שדה התעופה, החשמל, המסועים, וכל התפקודים כולל הרכבת.
הגעתי לרובע שיבויה – אחד הרובעים התוססים של טוקיו - עם הגעתי, תוך כדי הליכה יחד עם המוני היפנים המקיפים אותי, התחלתי את המשימה הראשונה שהיא: לבדוק עד כמה טוקיו חשוכה ולא מוארת. לכן ספרתי את הנורות הדולקות במסדרון בו הלכנו – גיליתי שכל מנורה שלישית דולקת, לא הרגשתי חוסר ביטחון כי היתה תאורה מספקת אך לא בוהקת לא היתה עמימות של אורות אלא פשוט `פחות` אורות בהשוואה לחגיגת האורות האופיינית לרובע זה. תנועת האנשים זורמת בשקט ובסדר כל כיוון בצד המתאים כמו שתמיד פוסעים ברחוב - בצד שמאל. שמתי לב כי יש אנשים מעטים יותר במסעדות. ופחות מסכים גדולים דלוקים . כל קווי רכבות התחתית פועלים והאנשים זורמים ומגיחים מכל מקום.
לקריאת גרסת הדפסה
יום 2 – 12 במאי – יום חמישי – טוקיו :(Tokyo)
לקריאת סקירה מלאה של יום זה
התעוררתי ליום חדש בכרך הגדול של טוקיו, חמושה בסקרנות רבה לגלות את המצב האמיתי בעיר. נעניתי בשמחה להצעתם של מארחי להתחיל את יומי בשמייה במועדון הספורט - `אמריקאן קלאב`. התעניינתי בתחושת הזרים בטוקיו, ידעתי כי המועדון ישקף תמונת מצב של חברת הזרים. הנסיעה עד למועדון פקוקה, מאז שאני זוכרת את מערך התנועה בטוקיו - שעות הבוקר ושעות אחה"צ הן תמיד שעות עומס. הגענו למועדון המעוצב בשיא האופנה העכשווית. . . . . .
להמשך קריאה אנא לחצו כאן.
יום 3 - 13 במאי - יום שישי - טוקיו:
לקריאת סקירה מלאה של יום זה
התארגנות מהירה ויציאה לעבר תחנת שיבויה ממנה מעבר לתחנת שינג`וקו הגדולה. בתחנות הרכבת אותם נחילי אנשים הזורמים כל אחד לדרכו. אותו סדר של הליכה - אנו עולים בצד שמאל בכיוון הנגדי יורד מולי זרם של אנשים. אותה התעסקות של האנשים סביבי בהעברת הודאות ואימיילים בטלפונים הסלולריים. אנשים ממשיכים לקראו ספרונים עטופים, קוראים עיתונים מבופלים ברכבת על מנת שלא להפריע לאנשים העומדים לצידם. נדמה כאילו שום דבר לא השתנה. אני לא מרגישה דאגה באויר.
הי טוקיו – באתי לעודד מרגישה כאילו אתם לא שמים לב אלי, אתם ממשיכים הלאה!! איפה הקושי שלכם מתחבא?!
היום אפגש עם היראטה סן - מדריך המתמחה בצפון יפן. במקור הוא נולד בסאפורו, אך מתגורר באיזור קוו`אסאקי ליד טוקיו. היראטה סן התנדב במוקדי האסון – והיה בכפר אישינומאקי שכמעט כולו נמחק.
להמשך קריאת חוויות היום אנא לחצו כאן.
יום 4 - 14 במאי - יום שבת - העיר סנדאי, איזור הנמל, כפרים שנפגעו מגל הצונאמי:
לקריאת סקירה מלאה של יום זה
10:20 בבוקר – הרכבת המהירה מגיעה לתחנת סנדאי, הכרוז מודיע ביפנית ובאנגלית על הגעתה של הרכבת לסנדאי, הרכבת ממשיכה צפונה עד אאומורי. אני יוצאת לרציף בצפיה לשקט, לאובדן, ובמקום זה אני מקבלת תנועה ערה של אנשים, היורדים ועולים במדריגות נעות, שילוט מסודר אלקטרוני שמנחה את הבאים לעיר היפה סנדאי, שהיוותה מאז ומתמיד שער לתיירות האזורית עניפה של אחד האזורים היפים ביפן. במחוז טוהוקו הצפוני– עם המעיינות החמים הנהדרים, ההרים הפסטוראלים, שדות האורז הכפרים הציוריים ואוצרות הטבע המשובצים.
אני מתפלאת על אנשי סנדאי. איך זה שהכל כרגיל? שכחו כמה דואגים להם בטוקיו ובעולם? מצטערת לאכזבכם, למרות שאתם ואנוכי ציפינו לחוסר תפקוד מסתבר שגם אנשי העיר סנדאי כבר חזרו לשגרה!! ודי מזמן. אני אמורה להפגש בעוד כחצי שעה עם מר מונדן סן שהוא חבר יקר של ישראל. מתגורר שנים רבות בסנדאי – איש עסקים המעורה מאוד בעירו. הוא הבטיח לסייר עימי באיזור האסון .
להמשך קריאת סקירה מלאה של יום זה
יום 5 - 15 במאי - יום ראשון - היראזומי - מצושימה - טוקיו:
בבוקר ערכתי סיור מקיף בעיירה הצפונית - היראיזומי - עיירה קסומה שעומדת להכנס לרשימת אתרי המורשת של אונסק"ו.
ערכתי היכרות עם נתיב נחל מצוקי מרשים. לאחר התלבטות אם לחזור ישירות עם השינקנסן לטוקיו או לשלב ביקור במצושימה, החלטתי כמובן לטובת המפרץ היפיפה. רשמים ממפרץ מצושימה היפיפה שלא נפגע מהצונאמי הגדול.
לקריאת סקירה מלאה של יום זה.
יום 6 - 16 במאי - יום שני - טוקיו:
התעוררתי שוב בבית מארחי באחת השכונות מדרום מערב לשיבויה. שם השכונה ציורי: SAKURA SHIN
MACHI ומשמעותו: `השכונה החדשה של עץ הדובדבן`. ואכן יש שם איזור פריחה ידוע בטוקיו. יום מלא בפעילות ופגישות מרתקות. סקירה והתרשמות מרובעי טוקיו.
לקריאת סקירה מלאה של יום זה.
יום 7 - 17 במאי - יום שלישי - טוקיו:
פגישות עם מספר חברים ברובעי טוקיו השונים, ביקור ביוקוהאמה ברובע הסיני.
לקריאת סקירה מלאה של יום זה.
יום 8 - 18 במאי - יום רביעי - יומי האחרון ביפן ובטוקיו - חזרה ארצה:
פגישות אחרונות בשינאגאוו`ה העסוקה, ופגישה מרגשת עם קיוקו סן בשכונתה ברובע דרומי של טוקיו. סמטאות וגלריות באיזור הראג`וקו ואומוטה-סנדו. חזרה ברכבת נריטה אקספרס לשדה"ת.
לקריאת סקירה מלאה של יום זה.
|
לאילה דנון 'יפן-חוויה אחרת'