להתחנך כילד בארץ השמש העולה אינה משימה פשוטה. ילד יפני חי ומתפתח אומנם בסביבה תומכת ואוהבת, מצד אחד, אך דורשת וקפדנית מצד שני. ציות לחוקים ולכללי התנהגות הם דרך חיים מגיל ינקות. הימים עמוסים בשעות לימודים רבות, ובהקפדה על מתן כבוד לסמכות גבוהה יותר, סדר וארגון. בהמשך הכתבה מתואר מעגל התפתחותו של ילד במערכת החינוך היפנית.

המעגל מתחיל בהחלטת הזוג הצעיר לבוא בברית הנישואין. משמעות החלטה זו עבור האישה היפנית היא עצירת התפתחות הקריירה המקצועית, בעוד התפתחותו המקצועית של הגבר לא עומדת בפני שינוי.

גם ביפן המודרנית במאה ה- 21, החברה מצפה שאישה נשואה תתמקד בטיפוח הבית והילדים. האישה היא "המנוע" העומד מאחורי כל בעל מצליח וילד כשרוני ומצליח בלימודיו. מהבעל הטרי מצופה להתמקד בהתקדמותו המקצועית ולהביא משכורת לביתו. אישה המעוניינת לשלב התפתחות מקצועית עם הקמת בית אינה מצפה מבן זוגה לתמוך בה. מצב זה מסביר את התופעה החברתית שנשים צעירות רבות צריכות לבחור את כיוון התפתחותן. יותר ויותר נשים ביפן המודרנית מחליטות לא להכנס למחוייבות משפחתית ומעדיפות לקדם את המישור המקצועי.

כבר בשלבי ההיריון הראשונים מצפים מהאישה להיות אחראית לשלום עוברה. בכל מקום עוקבים ומחזקים את התנהלותה הבריאה. אם נראה כי היא מתאמצת יתר על המידה , הסביבה תשדר לה כי אולי מוטב לה לוותר על עולמה המקצועי לטובת התפתחות תקינה של העובר.

ברוב המקרים, לאחר לידת התינוק מתפטרת האם ממקום עבודתה וממקדת את כל האנרגיה הרגשית שלה בפעוט. במקרה והאם חייבת לחזור למעגל העבודה, עליה להשיג אישור מיוחד לרישום ל- HOIKUEN – מעון יפני. האם חייבת להוכיח כי היא עובדת או עסוקה בעיסוק המצדיק את "הפקדת" ילדה הרך במעון. הגישה הרווחת ביפן היא שהגידול המסור ביותר יהיה עם האם. בטפסי הרישום למעון מוגדרת הזכות לכניסה "לפעוטות שאימהותיהם אינן מסוגלות לטפל בהם". רק 13% מהילדים מתחת לגיל שלוש הולכים למעונות יום, בעוד שבארה"ב השיעור הוא 54%.

המעון נותן פתרון לאישה העובדת. שעות הפעילות ארוכות: מ- 7:00 בבוקר ועד 18:00 בערב ולעיתים אף מאוחר יותר. הטיפול היומי במעון יפני הוא מסור וחם: יש מטפלת אחת על כל 4-3 תינוקות. מדי פעם מגיע צוות המעון לביקור בבית הפעוט כדי לבדוק אם סביבת הבית חמה, תומכת ואוהבת. המטפלות במעון מדגישות שוב ושוב, שהן גאות על כך שקיבלו את הזכות לטפל ולהעניק חום ואהבה לילד הרך . בנימת נזיפה קלה הן מציינות שאם הפעוט "נאלץ" להגיע למעון, המצב מחייב קשר אמיץ ושוטף בין המטפלות לבין האם. האם נדרשת למלא כל יום במחברת הקשר דיווח על חום גופו של התינוק, הפרשותיו המדוייקות, סוג האוכל שאכל וזמני ארוחותיו, עיסוקיו והערות כלליות. המטפלות מצידן רושמות את סדר היום באופן מפורט: תפריט יומי, נושא הלימוד (לדוגמא- זחילות, טיפוס על שרפרפים, שימוש במקלות אכילה, ציור במכחול ועוד). בסוף העמוד מוסיפות המטפלות המלצות לאם כיצד להתנהג בבית. לדוגמא: לא לתת לילד לצפות יותר מדי בטלוויזיה, לתפור דברים מיוחדים לילד וכיוצ"ב.

מעבר לגן "טרום חובה" בגיל 4, מלווה בחיפוש אחר גן איכותי וטוב ששמו הולך לפניו. הכוונה היא לגן שממנו יש סיכוי גבוה להיכנס לבית ספר יסודי ברמה גבוהה.

מבנה מערכת החינוך ביפן דומה לזה שבישראל וכולל – 6 שנים בי"ס יסודי, 3 שנים חטיבת ביניים, 3 שנים תיכון ו- 4 שנים נוספים של אוניברסיטה. בנוסף לכך ישנם גני ילדים, מכללות טכנולוגיות לבוגרי חטיבות ביניים ובתי ספר לנכים ומוגבלים. חינוך החובה הוא 9 שנים – 6 מהן בבית ספר יסודי ו-3 שנים בחטיבת ביניים. כ- 95% מבתי הספר היסודיים וחטיבות הביניים ביפן הם ציבוריים / ממשלתיים. אחוז בתי הספר הפרטיים עולה ברמת בתי הספר התיכוניים ובאוניברסיטאות. (24% מתוך בתי הספר התיכוניים, ו- 73% מהאוניברסיטאות הם מוסדות פרטיים).

בגיל 6 מתחילים הילדים ללמוד בבית ספר יסודי. אמהות רבות שואפות להכניס את ילדיהן לבתי ספר פרטיים הידועים בקידום היכולות הלימודיות והכנת הילדים באופן מקצועי להשתלבות בחטיבות ביניים ובבתי ספר תיכוניים טובים.

צורת הלימוד בבתי הספר היפנים הינה סטנדרטית. ההתפתחות המהירה של מערכת החינוך ביפן בשנות השבעים של המאה ה- 19 והצורך של השלטון המרכזי ללמד במהירות את הציבור, יצר שיטות סטנדרטיות והסתמכות על מבחנים. חומר הלימודים זהה בכל רחבי המדינה מבחינת היקף ותזמון לימוד החומר. תלמידים בכיתה ב' לדוגמא, לומדים באותו זמן את אותו החומר בחשבון בכל עיר וכפר ביפן. התלמידים מתייצבים בבית הספר לבושים בתלבושת אחידה מוקפדת: חליפה כהה של שלושה חלקים (מכנס / חצאית, חולצה, וג'קט) צבע הגרביים והנעליים אחיד, והילקוט זהה. שיטת הלימוד ברוב בתי הספר ביפן מתבססת על שינון ושליטה בחומר הנלמד, ולא בפיתוח רצון וסקרנות ללמוד.

מחקרים אחרונים במערכת החינוך היפנית מעלים בעייתיות בהשלטת משמעת בקרב התלמידים בכיתה. רוב המורים היפנים נוטים להתמקד בתוכניות הלימודים ובהכנה למבחנים ואינם מייחסים חשיבות לצד האישי והרגשי של התלמיד. מורים אלה נתקלים יותר ויותר בבעיות משמעת בכיתה. בשנים האחרונות נצפות יותר ויותר תופעות של אלימות ואף בריונות בבתי הספר היפנים.

במקביל למערכת החינוך הציבורית של בתי הספר, התפתחה מערכת בפני עצמה של JUKU (בתרגום מילולי "דחיסת חומר")– אלה הם מוסדות לימוד משלים. מוסדות אלה מאפשרים לתלמיד להתחזק בחומר הנלמד, כמו לדוגמא: חיזוק יכולת הזכרון והכתיבה של מאות סימניות הכתב היפני. מורכבות הכתב היפני דורשת אימון בכתיבת הסימניות וזכרון של צליליהן. לאם היפנית חשוב שילדה ידבר ויכתוב בצורה נכונה. כבר מגילאי בית ספר יסודי נשלח ילד ביפן ל- JUKU.

המעבר מבית ספר אחד לגבוה ממנו מחייב "בחינת מעבר" – Neugaku shiken– תסריט האימה של כל ילד ממוצע בארץ השמש העולה. במבחנים אלה נבחנים התלמידים בנושאים כמו: אנגלית, מתמטיקה, יפנית, מדעי החברה ומדעים. נבדקים הישגי התלמיד בבית הספר הקודם, ולעיתים מזמנים את התלמיד לראיון התרשמות. אם התלמיד מתקבל לבית ספר הנחשב כטוב, סיכוייו להתקבל לבית ספר תיכון יוקרתי או אוניברסיטה טובה גדולים יותר. בוגרי אוניברסיטאות טובות ימצאו דרכם בקלות יחסית לעבודה בחברות טובות. זו הסיבה שהיפנים מעניקים משמעות גבוהה מאוד לבחינות הכניסה.

סיפורה של MIYU הקטנה ממחיש מערכת לחצים זו. מיו עומדת לסיים כיתה ו' השנה. הכרתי אותה בהיותה בת שנתיים וחצי בגן הילדים הבינלאומי בטוקיו אליו רשמה אותה מיצוקו, אמה. מיצוקו ואנוכי היינו חברות טובות וילדינו: מיו ואיתי נפגשו בשעות אחה"צ למשחק. דרכיהם של הילדים נפרדו לאחר מספר שנים - איתי חזר לישראל ומיו – המשיכה דרכה ביפן. בזמן שאיתי חזר לגן חובה ישראלי, סיימה מיו בהצטיינות יתרה את הגן בטוקיו. למרבית אכזבתה של מיצוקו, לא עמדה מיו במבחני הכניסה לבית הספר היסודי הבינלאומי הידוע ברמתו הגבוהה ובאחוז הגבוה של תלמידיו המתקבלים לבית ספר תיכון אחר ידוע. בעקבות כשלונה של מיו בבחינות הכניסה, נכנסה חברתי לדיכאון אך נרתמה מחדש לדירבונה של מיו למשימה הבאה: הצלחה בבית הספר החדש. מיו נכנסה לבית ספר יפני ציבורי שנחשב לביה"ס טוב. מיו הצטיינה בחשבון, ובספורט. מיצוקו כתבה לי בגאווה רבה כי מיו מצטיינת בכתיבת חיבורים, ונבחרה להוביל את קבוצתה בטקס יום הספורט. מזה מספר שנים מתייצבת מיו מספר פעמים בשבוע מהשעה ארבע ועד שמונה בערב לחיזוק ושינון סימניות הכתב וללימוד חומר משלים לתוכנית הלימודים. השנה, לקראת סיום כיתה ו', נערכת מיו לבחינת הכניסה לחטיבת הביניים. לצורך כך מתייצבת מיו גם בסופי שבוע בבית הספר ה- JUKU. מיו, כמו ילדים יפנים רבים אחרים, משוטטת באופן עצמאי בכרך טוקיו הסואן. מנווטת בין קווי הרכבת התחתית והעילית. מצויידת בטלפון נייד חדיש שומרת על קשר רציף עם אימה. בפגישתנו באביב הגיעה מיו רכובה על סקטים הישר מהרכבת התחתית מבית ספר ה- JUKU, זורחת ושמחה. היה זה יום ראשון, סוף שבוע. סיפרתי לה על עולמו של איתי בישראל, על לימודיו וחייו החברתיים בשעות אחר הצהריים. היא הוציאה בגאווה מהולה בעצב חוברת עבת כרס ואמרה לי שזהו חומר הלימוד לבחינה הקרובה.

סיפורה של מיו אינו שונה מעולמם של ילדים יפנים רבים אחרים, עליהם מופעל לחץ מתמיד ללימוד, שינון והישגיות. גם המורים מצידם מחויבים להעביר את מכסת החומר הנתונה בזמנים נתונים. סיפורה של היטומי, חברתי המתורגמנית המוכשרת, ממחיש את התסכול של המורים במערכת הנוקשה: היטומי התנדבה שנים רבות לעבודת תרגום במסגרת פרוייקטים של עיריית טוקיו וגידלה את שתי ילדותיה הקטנות. כשבנותיה בגרו החליטה לעבוד במערכת החינוך. בשנים האחרונות היא מלמדת אנגלית בבתי ספר. בפגישתנו האחרונה עודדתי אותה להמשיך בפועלה, ציינתי שזוהי זכות גדולה למערכת החינוך שאדם כמוה עם אנגלית טובה וברורה מלמד את הנוער לשוחח באנגלית באופן ברור. היא ענתה לי בתסכול רב שאינה מעבירה כמעט שיעורי שיחה פרוטנלית עם התלמידים בגלל חובתה ללמד חוקים דקדוקיים ואיות נכון.

בשנים האחרונות מנסה משרד החינוך היפני לצמצם את הלחץ המופעל על מורים ותלמידים. צומצמה כמות החומר שמורים חייבים ללמד והוספו כשלוש שעות בשבוע ללימודים "לא מסורתיים": מלימודי מחשב, דרך שיחה באנגלית ועד לביקורים במוזיאונים. הדגש הושם אף על פיתוח החשיבה והיצירתית. למרות צעדים אלה, מערכת החינוך ביפן עדיין נחשבת לנוקשה יחסית למדינות אחרות.

בעיה חברתית שעוררה תשומת לב לאומית בשנים האחרונות ביפן היא תופעת ה- TOHO KYOHI – שמשמעותה: "סירוב ללכת לבית הספר". מסתבר שביפן יש כ- 140 אלף ילדים המסרבים ללמוד (אחד בכל כיתה ביפן וכפליים מכפי שהיו לפני עשור). הממשלה לא הצליחה עד כה לבלום את שיעור ההעדרות. כתגובה לכך, הוקמו מאות בתי ספר פתוחים בכל רחבי יפן שקולטים ועוזרים לילדים אלה. מוסדות פרטיים אלה הוקמו ע"י יזמים פרטיים שקבלו כנגד החינוך הנוקשה וחסר הדמיון, הם פועלים ללא הרשאה ובוגריהם אינם מוכרים עדיין ע"י מערכת החינוך.

בשנים האחרונות מורגשת מגמת התגמשות הדרגתית במערכת החינוך ביפן. מגמה זו מושפעת משינויים המתרחשים בחברה ובכלכלה היפנית. אחד הגורמים העיקריים המשפיעים על תהליכים סוציו / אקונומיים אלה הוא הגורם הדמוגרפי. בעקבות הקטנת הילודה ועליה בתוחלת החיים, אנו עדים לתהליך של הזדקנות אוכלוסיית יפן והתכווצות האוכלוסייה בגיל העבודה. בשני העשורים הקרובים צפויה אוכלוסיית יפן להתכווץ ב- 10%. עד 2030 יהיו ביפן רק שני עובדים על כל פנסיונר. ועד 2050 שלושה עובדים על כל שני פנסיונרים.

הממשלה היפנית מכינה בימים אלה תוכניות אסטרטגיות להעלאת שיעור השתתפות האוכלוסייה בכוח העבודה בקרב האוכלוסייה המבוגרת ובקרב האוכלוסייה בגיל העבודה. משמעות צעדים אלה בהקשר של תפקוד התא המשפחתי ומערכת החינוך היא שנשים רבות יותר תצאנה לעבודה. כיום עובדות ביפן כ – 55% נשים מכלל אוכלוסיית הנשים ביפן (לעומת 62% בארה"ב). הממשלה היפנית מתכננת בעתיד הקרוב לשפר את תנאי הסביבה של האישה היפנית על מנת למשוך נשים צעירות רבות יותר לצאת לעבודה.

יפן המודרנית עוברת תהליכי מפנה ושינוי במישורים חברתיים ביניהם: תפקוד התא המשפחתי היפני. יכול להיות שבעתיד הלא רחוק, האם היפנית תפנה את תפקידה בתא המשפחתי כ- "מנוע חינוכי" לילדיה. מבנה מערכת החינוך יוגמש, ויותאם גם הוא, להתייצבותה של יפן המודרנית מול מבנה חברתי מחודש.

אילה דנון